גורילות באוגנדה
לפעמים במהלך טיול ישנן חוויות כל כך ייחודיות ומרגשות שאין אדם שיכול להישאר אדיש לאחר חוויות כאלה. ישנה חוויה אחת שממוקמת גבוה ברשימת החוויות העוצמתיות של חיי – המפגש עם גורילות ההרים בטבע, בלב היערות של אוגנדה.
מתי ואיך?
כדי לראות גורילות הרים בטבע צריך לדעת מתי לנסוע. התקופות הטובות ביותר הן העונות היבשות. באוגנדה יש שתי עונות יבשות, הראשונה היא יולי עד ספטמבר וזו גם העונה העמוסה ביותר בה הצפיפות בפארקים ובשמורות יחסית גבוה. העונה השנייה היא ינואר עד פברואר בה נעים יותר לטייל ויש סיכוי גבוה יותר להשיג פרמיטים.
מה זה פרמיט?
כל השמורות בהן ניתן לראות גורילות באוגנדה מנוהלות על ידי UWA – רשות הטבע האוגנדית. בכדי לצאת לסיור גורילות עליכם לשריין "פרמיט" – אישור מיוחד שמקנה לכם מקום בסיור. מחיר כל פרמיט בעונה הוא 600$ (נכון ל- 2015), בחודשים הגשומים (נובמבר, אפריל ומאי) המחיר צונח ל 350$. באוגנדה ניתן לראות גורילות בשתי שמורות – שמורת בווינדי שם נמצאת אוכלוסיית הגורילות הגדולה במדינה ואליה מגיעים הרוב המוחלט של התיירים ושמורת מגהינגה שנמצאת על משולש הגבולות. שמורת מגהינגה מרהיבה ביופייה וניתן לשלב בה טיפוס מאתגר על הר געש, אולם אם המטרה שלכם היא לראות גורילות חשוב שתדעו ששטח השמורה גולש לתוך רואנדה וקונגו ואם הגורילות נודדות לצד השני לא תוכלו להמשיך אחריהן ולפגוש אותן. לשמורת בווינדי יש כ- 72 פרמיטים ליום ובכל קבוצה יש 8 מטיילים בלבד.
הדרך לגורילות
גורילות הרים חיות באזור אוגנדה, רואנדה וקונגו. אחד המקומות הכי טובים ובטוחים למפגש עם גורילות ההרים הוא יער בווינדי באוגנדה. יער בווינדי נמצא בדרום מערב המדינה ממש ליד משולש הגבולות עם רואנדה וקונגו. האזור מכוסה ביערות גשם בלתי חדירים ומשובץ הרי געש ואגמים. בין האזורים השמורים תמצאו כפרים ועיירות בתוך ים של טרסות וגידולי בננות. כדי להגיע לאזור צאו מקמפלה או מאנטבה דרומה לכיוון רואנדה. הכביש ברובו מטופל תודות לסולל בונה ונוח לנסיעה. בקטע שבין קיבלה לקיסורו תעברו את אגם בוניוני (אחד האגמים היפים במזרח אפריקה) ולא רחוק משם תתגלה פניה ימינה אל דרך אפר שמובילה ליער בווינדי. ברגע שתפנו תתגלה בפניכם אחת הדרכים היפות באוגנדה שתיקח אתכם עמוק אל תוך הג'ונגל. מקום הלינה שלכם בשמורה יקבע לפי הפרמיט.
תדריך ויוצאים
את היום תתחילו מוקדם, תקומו בשש וחצי, תאכלו ארוחת בוקר, תארזו משהו לצהריים ותצאו אל נקודת המפגש בקצה הכפר שם תפגשו את צוות הריינג'רים שילווה אתכם בחיפוש. מוביל המשלחת יספר לכם על אוכלוסיית הגורילות באזור (לא נשארו הרבה). צוות גששים יוצא אל הג'ונגל מוקדם יותר (בסביבות 5:00) ותפקידם לעלות על עקבות הגורילות ולהיות בקשר עם מוביל המשלחת, כך יותר קל להשיג אותם. מרגע המפגש תהיה לכם בערך שעה ליהנות מחברת הגורילות ואז תצאו חזרה. לפני היציאה תעברו תדריך בטיחות בו נאמרות כמה הנחיות חשובות – אל תיזמו מגע עם הגורילות, אם גורילה ניגשת אליכם ויוצרת מגע אל תפחדו, היא לא תפגע בכם. הקשיבו להוראות הריינג'רים בשטח הם מכירים את הגורילות וידעו לשמור עליכם. יכול להיות שאחת הגורילות תכעס ותבצע איום, מה שלא יהיה אל תברחו! (אתם לא באמת יכולים לברוח מגורילה בג'ונגל שלה). אם גורילה מפגינה כעס פשוט תקפאו במקום ותשפילו מבט, היא כבר תעזוב אתכם בשקט.
לפגוש את הגורילות – סיפור אישי
יצאנו לדרך עם הרכבים בשבילי הג'ונגל. לאחר כ- 20 דקות של נסיעה חנינו בצד הדרך ונכנסנו רגלית אל הסבך. את הדרך הובילו שני ריינג'רים עם מצ'טות שפילסו את הדרך, אחריהם מוביל המשלחת עם הקשר לגששים ואחריו 8 חברי הקבוצה. ההליכה ביער היית איטית ומאתגרת, האזור בו הייתה משפחת הגורילות אליה יועדנו היה הררי וסבוך. נצמדתי אל המובילים, הייתי חייב להיות בעמדה טובה בכדי לצלם כמה שיותר. לאחר כמעט שעה של הליכה שמעתי רעש בצמרת שמעלינו, חיפשתי את המבט של מוביל המשלחת וכשמצאתי אותו הוא חייך אלי ואישר את מה שרציתי לשמוע. המשכנו עוד כמה צעדים ופתאום מצאנו את עצמינו בתוך קרחת יער מוקפים מכל כיוון בגורילות עצומות שהיו עסוקות בחיפוש אחר עלים טריים למאכל. המשפחה אותה ביקרנו הייתה משפחת "ביטוקורה", משפחה של 24 גורילות שמתוכם 4 כסופי גב. המפגש היה מדהים, חלק מהגורילות היו ממש במרחק נגיעה מאתנו. תוך שאנחנו מרוכזים בגורילות שסביבנו יצאה אחת מהנקבות מהשיחים ופסעה הישר אל תוך הקבוצה, מיד אחריה הופיע אחד הזכרים כסופי הגב הגדולים. 1.8 מטר ו 230 ק"ג של שרירים, קוף האדם הגדול והעוצמתי בעולם פשוט פסע בינינו באדישות, בחן אותנו והמשיך לדרכו. נשארנו המומים, לקח לכולם זמן לעקל את גודל החוויה. מפגש כל כך קרוב עם כסוף גב בסביבה הטבעית שלו ללא מחסומים. אין ספק שאת זה לא נשכח לעולם. המשכנו עם המשפחה גם כשהתחילו להתקדם באיטיות לעומק היער עד שנגמרה שעת הביקור שלנו ונתנו להם להיעלם אל תוך הסבך.
כתב וצילם: יואל שליין
