צילום נוף - טכניקה, חשיפה ופוקוס

כשמצלמים נוף בשעות היום, בזמן השקיעה או הזריחה (באופן כללי לא בחושך) אנחנו בד"כ נעדיף להשתמש ב ISO נמוך מכמה סיבות. שימוש ב ISO נמוך נותן את איכות התמונה הכי טובה, ללא רעשים של צבע וגרעיניות. כמו כן ברוב המצלמות היום, הטווח הדינמי (היכולת לראות מהפרטים הכי בהירים להכי כהים) הכי טוב של החיישן הוא בטווח ה ISO הנמוך. לכן שימוש ב ISO נמוך יתן לנו תמונה איכותית, נקייה מרעשים ובעלת טווח דינמי גבוה. יתרון נוסף של שימוש ב ISO נמוך זה שנוכל לעשות חשיפות יותר ארוכות אם נרצה בכך.

הצמצם משפיע על שני דברים מאוד חשובים בצילום. הראשון הוא כמות האור שתכנס למצלמה דרך העדשה והוא גם משפיע על עומק השדה, הכל כמובן בהתאם לגודלו. בצילום נוף אנחנו בד"כ רוצים להשיג עומק שדה מאוד גדול (בד"כ אינסופי) וזאת מכיון שתמונת נוף צריכה להראות את כל פרטי התמונה בחדות, מהקרוב עד לרחוק, ממש כמו שאנחנו רואים בעיניים. סגירת הצמצם עוזרת לנו להשיג עומק שדה גדול ולכן בצילום נוף בד"כ נשתמש בצמצם יחסית סגור.

אז עד כמה נסגור את הצמצם? השימוש הנפוץ הוא בד"כ בערכים שנעים בין  צמצם F/8 ועד לצמצם F/22. צמצם F/8 הוא בערך הצמצם הכי פתוח שאפשר להשתמש בו בעדשה רחבה ועדיין להיות בטוחים שיש לנו עומק שדה מאוד גדול ללא בדיקה במחשבון עומק שדה. חשוב לציין שניתן להשיג עומק שדה גדול ואף אינסופי גם בצמצמים יותר פתוחים, במיוחד כשמשתמשים בעדשות אולטרה רחבות. אם אתם רוצים להיות בטוחים בקשר לעומק השדה כשאתם מצלמים, מומלץ להשתמש במחשבון עומק שדה (DOF calculator), יש כאלה גם באפליקציה לסמארטפון. כשיש צורך בעומק שדה מאוד גדול, לדוגמה במצבים בהם אנחנו רוצים שגם אזורים מאוד קרובים (במרחק של בערך מטר מאיתנו והלאה) וגם אזורים רחוקים כמו הרקע יהיו חדים - נצטרך להשתמש בצמצמים סגורים כמו F/16, F/18 ואפילו F/22. אם אין לנו אזורים מאוד קרובים בתמונה, לדוגמה אם החלקים הכי קרובים בתמונה הם המרחק של כ 3-4 מטרים והלאה, נוכל להשתמש בצמצמים יותר פתוחים כמו F/11, F/8 ואפילו F/5.6.

לשימוש בצמצם סגור מאוד יש חסרון הנובע מתופעה אופטית שנקראת דיפרקציה (השתברות) שמתבטאות בירידה בחדות ברמת הפרטים ובעיוותי צבע (Chromatic aberration) במעברי אור וצל. החסרונות של הדיפרקציה לרוב אינם מאוד משמעותיים ובולטים, לכן כשיש באמת צורך בעומק שדה גדול, מומלץ להשתמש בצמצם מאוד סגור. מלבד זה ששימוש בצמצם יחסית סגור מבטיח לנו עומק שדה גדול בתמונה, הוא גם גורם לפחות אור להכנס דרך העדשה ולכן מאפשר לנו לעשות חשיפות ארוכות ביתר קלות ובהתאם כמובן למצב האור בשטח.

התריס קובע כמה זמן חיישן המצלמה יהיה חשוף לאור. מהירות תריס גבוהה מכניסה פחות אור וגם גורמת להקפאה של תנועה בתמונה. מהירות תריס איטית (חשיפה ארוכה) מכניסה יותר אור וגורמת למריחה של תנועה בתמונה. כיון שאנחנו משתמשים ב ISO נמוך וצמצם יחסית סגור, המטרה הראשונית של מהירות התריס היא לאזן את החשיפה כדי שהתמונה תהיה בבהירות טובה.

במידה ויש תנאי תאורה יחסית חשוכים או שיש לנו אפשרות להשתמש בפילטרים מכהים, נוכל לעשות חשיפות ארוכות. חשיפה ארוכה היא טכניקה מאוד שימושית בצילום נוף כיון שהיא יוצרת אפקטים מאוד מיוחדים הנגרמים ממריחת תנועה. מריחה מדגישה תנועה של דברים הנעים באופן קבוע כמו מים הנופלים ממפל, מים זורמים בנחל או תנועה של עננים. מריחה יכולה להעלים ולשטח תנועה כמו אדוות על גבי שלוליות ומקווי מים וכך נוכל לראות השתקפויות עליהם או לראות לתוכם. חשיפה ארוכה של גופי מים מאוד גדולים או כאלה שיש בהם המון תנועה של מים וגלים תגרום לאפקט ערפילי. קביעת מהירות התריס תהיה שיקול של החשיפה הכללית וכן אם ברצוננו ליצור אפקטים של חשיפה ארוכה.

קביעת הפוקוס היא עניין מאוד חשוב כשמצלמים תמונות נופים, כיון שלמרחק הפוקוס יש השפעה מאוד גדולה על עומק השדה. במידה ואנחנו מצלמים בעדשה רחבה ויש לנו חלקים מאוד קרובים בתמונה, אנחנו בד"כ נשים את הפוקוס כמטר עד מטר וחצי קדימה, לרוב על העוגן שלנו בתחתית התמונה שנמצא יחסית קרוב אלינו (מוזמנים לקרוא את המאמר על קומפוזיציה של צילום נוף בזוית רחבה). מרחק פוקוס קרוב מדי עלול לגרום לרקע להיות מטושטש, אך השימוש בעדשה רחבה ובצמצם יחסית סגור מפצים על כך ומאפשרים לנו לקבל עומק שדה גדול כמעט בכל סיטואציה. במידה והחלקים הכי קרובים בתמונה של נמצאים יחסית רחוק (כמה מטרים והלאה) אפשר פשוט להתפקס על האזור הקרוב בתמונה. לאחר שהתפקסנו על העוגן שלנו בתחתית התמונה מומלץ מאוד להעביר את הפוקוס למצב ידני בעדשה. זאת כיון שלפעמים אחרי שפיקסנו אנחנו עדיין רוצים לקמפז מחדש את התמונה או למדוד את האור בתמונה. אם לא נעביר את הפוקוס למצב ידני כל חצי לחיצה על המחשף תגרום למצלמה לנסות לחפש פוקוס מחדש. אם נקודת הפוקוס אינה על העוגן לאחר שקימפזנו מחדש או שיש לנו כבר פילטר ND מורכב על העדשה אנחנו מסתכנים בהזזת הפוקוס או בחוסר יכולת לנעול אותו.

חצובה בד"כ נחוצה כשמצלמים במהירות תריס נמוכה, ובמיוחד בחשיפות ארוכות. חצובה גם מאפשרת לנו להיות מאוד מדויקים לגבי הקומפוזיציה ולכן היא כלי מאוד יעיל בצילום נוף. אם אתם משתמשים בחצובה דאגו שהיא תהיה יציבה ושימו לב לדברים הבאים: לפתוח את רגלי החצובה למצב רחב כדי להשיג מרכז כובד נמוך, לשם רגל בכיוון אליו פונה/מוטה המצלמה, אם ברצונכם להגביה את החצובה השתמשו קודם ברגליים ורק לאחר מכן במוט המרכזי כמוצא אחרון. מומלץ להשתמש בחצובה איכותית וחזקה, כזו העשויה מסגסוגות מתכת, סיבי פחמן או כל חומר טוב אחר (בד"כ לא מפלסטיק). חצובות כאלה הן בד"כ גם יותר כבדות אבל יותר יציבות כמובן. חצובות טובות מאפשרות להזיז ולהאריך כל רגל בנפרד. כדאי לחפש גם חצובה עם ראש טוב שמאפשר תנועה חלקה ונעילה חזקה.