צילום מאקרו

טכניקה וחשיפה בתאורה מלאכותית

אחת הטכניקות הרווחות בקרב צלמי מאקרו מנוסים היא צילום מאקרו באמצעות תאורה מלאכותית - שימוש בפלאש (מבזק). מדובר בטכניקה האהובה עליי ביותר, מאחר והיא מלאה ביתרונות משמעותיים ביחס לשיטת העבודה בה מצלמים מאקרו באמצעות תאורה טבעית בלבד. מאמר זה יתמקד בטכניקה הזו, ויפרט כיצד לעבוד נכון עם פלאש ודפיוזר (מרכך).

אז למה בכלל צריך פלאש במאקרו?
שימוש בפלאש בצילום מאקרו למעשה פותר לנו כמה מהבעיות הגדולות ביותר שצלמי מאקרו באור טבעי נאלצים להתמודד איתן. 

בעדשות מאקרו המחסור באור נעשה יותר ויותר חמור ככל שעולה יחס ההגדלה. שימוש בפלאש מאפשר לנו להכניס הרבה יותר אור לחיישן המצלמה ומצמצם מאוד את הבעיה הראשונית הזו של מחסור באור. בנוסף, כשיש לנו יותר אור שמגיע ממקור תאורה כמו פלאש, אנחנו יכולים להרות לעצמנו לעבוד עם מהירויות תריס גבוהות יותר (עד גבול מהירות הסנכרון של המצלמה) ובכך להקטין את הסיכוי שנקבל טשטוש ומריחה של התמונה. עוד אור מאפשר לנו גם להוריד ISO ולקבל תמונה יותר איכותית ונקייה מרעשים, וכמובן שגם לסגור צמצם במידה מבוקרת ולהרוויח יותר עומק שדה. לצד מהירות התריס הגבוהה שהרווחנו, גם עצם העובדה שהפלאש מבזיק בעוצמה רבה לשבריר שנייה מאפשרת לנו למעשה להגיע לתוצאה יותר חדה (נקיה ממריחות ורעידות) כי האור הרב והפתאומי שחוזר מהאובייקט שלנו הוא זה שבעצם נצרב על החיישן ועל פיו נקבעת החשיפה שלנו, מה שאומר שהפלאש מקפיא את הנושא שלנו בדיוק כפי שהיה באותו חלקיק השנייה שבו הוא הבזיק.

בגלל התכונות האלה, השימוש בפלאש למעשה מייתר את הצורך בחצובה ומשחרר את הצלם מהסרבול הכרוך בעבודה איתה. מי שעובד עם פלאש יכול לקבל תוצאות חדות בלי להסתמך על חצובה כעל אמצעי ליצוב, והוא יכול לזוז הרבה יותר בקלות ולהתאים את עצמו למצבים משתנים בצורה הרבה יותר זריזה ויעילה.

עוד יתרון מובהק של שימוש בפלאש הוא כמובן השגת שליטה מלאה על התאורה של הפריים. ברגע שמקור האור נתון לשליטתנו, אנחנו יכולים לבחור את העוצמה שלו בדיוק מירבי ובאיזה אופן הוא יאיר את הנושא שלנו. זה כמובן משחרר אותנו מהתלות באור הטבעי המשתנה של השמש. אנחנו בעצם כבר לא מוגבלים לצילום בשעות בהן התאורה הטבעית יותר נעימה או רכה, כי אנחנו קובעים את התאורה. זה אומר שאנחנו יכולים לצלם בכל שעה ובכל תנאי מזג האוויר- בין אם יש שמש ישירה, עננות או בכלל בלילה כשאין בכלל אור טבעי. זה יתרון אדיר מאחר והוא פותח אפשרויות רבות לצילום של בעלי חיים שאפשר למצוא רק בשעות יותר חמות, או למשל בעלי חיים פעילי לילה שלא נוכל למצוא ולצלם בבוקר.

ברגע שהתאורה נתונה לשליטנו, אנחנו יכולים גם לשחק איתה באופן כזה שבו אנחנו בוחרים איזה פרטים להאיר בנושא שלנו. פלאש שממוקם בצורה נכונה יכול לחשוף פרטים שאפילו תאורה טבעית מושלמת לא תמיד הייתה חושפת, או לחילופין להאיר את הנושא באופן שונה לחלוטין וליצור תאורה מכיוון כזה שלא יכולנו להשיג מהסתמכות על אור השמש לבדו. אם למשל נחבר את הפלאש לטריגר אלחוטי - נוכל לנתק אותו מגוף המצלמה ולמקם אותו באיזה זווית שנרצה על מנת לקבל תאורה יותר דרמטית או מגוונת, כמו תאורת אור אחורי (backlight). ברוב המקרים פלאש המותקן על גוף המצלמה ומאיר את הנושא בצורה פרונטלית יחסית (fill light) יהיה מספיק על מנת להשיג תוצאה טובה ומפורטת.

חשוב לזכור ששימוש בפלאש כמעט תמיד מחייב שימוש במרכך (דפיוזר) שיפזר את האור בצורה נעימה ורכה. הפלאש לבדו יעשה עבודה גרועה ויצור צללים מאוד קשים וקרים שלרוב יכערו את הנושא שלכם. השאיפה שלנו כצלמי מאקרו ברוב המקרים היא להגיע למצב שהפלאש מרוכך באופן כזה שהתאורה בתמונה תרגיש לצופים שלנו כמה שיותר טבעית ורכה. פלאש מרוכך היטב הוא כזה שלא מרגישים בו בצפייה ראשונה. דיפיוזרים באים בכל מני צורות וגדלים, וצריך לזכור שהדיפיוזר בסופו של דבר הוא התחנה האחרונה בדרך של האור מהפלאש אל הנושא שלנו. זה אומר שהדיפיוזר הוא למעשה האובייקט שמאיר את הנושא שלנו, ולכן לצורה ולגודל שלו יש חשיבות. דיפיוזר קעור ישלח את האור מהפלאש בכמה זוויות ומכמה כיוונים אל הנושא שלנו, וכך נקבל תאורה יותר מפוזרת ומגוונת. דיפיוזר קטן ושטוח יאיר את הנושא שלנו מכיוון אחד ובצורה מאוד ממוקדת ולכן יצור תאורה יותר מצומצמת ופחות היקפית. ככל שהדיפיוזר יותר גדול, ויותר קרוב לאובייקט ככה התאורה תהיה יותר רכה והצללים בתמונה יהיו פחות קשים. עוד אלמנט שמשפיע על פיזור האור הוא המרחק בין הדיפיוזר לפלאש עצמו- ככל שהפלאש יותר קרוב לדפיוזר ככה האור מספיק פחות להתפזר לפני שהוא פוגע בחומר המרכך ולכן האלומה נשארת עדיין יחסית ממוקדת גם אחרי שהיא עוברת את הדפיוזר ( מה שיצור לנו hotspot). ככלל אצבע אנחנו נרצה שהדיפיוזר שלנו יהיה כמה שיותר רחוק מהפלאש, וכמה שיותר קרוב לאובייקט שלנו, על מנת לקבל תאורה רכה ולהמנע ממצב שבו העדשה נמצאת בין הדיפיוזר לנושא ומסתירה ממנו את האור.

לפני שניגשים לפרמטרים של המצלמה בעת צילום מאקרו בתאורה מלאכותית, חשוב לדעת שלמרות שאנחנו משתמשים בפלאש בשני המצבים, קיים הבדל בטכניקה של צילום עם פלאש ביום לבין צילום עם פלאש בלילה. בלילה הפלאש הוא מקור האור היחיד והבלעדי שלנו, ולכן ההגדרות נשארות פחות או יותר קבועות לאורך כל הצילומים הליליים כי גם התאורה שלנו לא תשתנה מהרגע בו נגדיר עוצמת פלאש מסויימת. כשאנחנו מצלמים עם פלאש ביום, האור הטבעי עדיין משפיע על התמונה (בעיקר על הרקע) ולמעשה גם הוא צריך להלקח בחשבון, לכן הפרמטרים משתנים אם מצלמים בתנאי שמש חזקה או בתנאי צל. 

הגדרות לצילום עם פלאש בלילה

אם בצילום בתאורה טבעית משולש החשיפה שלנו סבב סביב האתגר של להכניס מספיק מהאור הנתון לתוך חיישן המצלמה תוך התחשבות בשיקולים אסתטיים, ברגע שיש לנו פלאש כמות האור הופכת לעוד פרמטר שאנחנו יכולים לשחק איתו, וזה מאפשר לנו להתמקד בשיקולים האסתטיים שנלווים לכל פרמטר ולא לדאוג לגבי המחסור באור.

מהירות תריס:

את מהירות התריס נרצה להעלות כמה שיותר על מנת לקצר את זמן החשיפה ולהבטיח כמה שפחות רעידות ופספוסים. הגבול העליון שלנו יהיה מהירות הסנכרון של המצלמה והפלאש- במצלמות מסויימות זה יכול להיות 1/200, במצלמות אחרות 1/180 או אפילו 1/160. לא נרצה לצלם במהירות גבוהה יותר ממהירות הסנכרון של המצלמה שלנו מאחר ואז נקבל פסים שחורים על התמונה באיזורים בהם התריס המהיר כבר התחיל להסגר ולהסתיר את החיישן ברגע שהפלאש הבזיק. ניתן במצבים מסויימים לשחק עם הנתון הזה ולרדת כמה סטופים למטה על מנת להכניס יותר אור, אבל לרוב נעדיף להשאיר אותו בגבול העליון.

כמו בצילום בתאורה טבעית, הצמצם שלנו משפיע על עומק השדה והטשטוש של הרקע (בוקה) כמו גם כמובן על כמות האור שנכנסת למצלמה. ברגע שעובדים עם פלאש, כמות האור כבר לא מגבילה אותנו ולכן השיקול העיקרי בבחירת ערך הצמצם יהיה הרקע ועומק השדה . על מנת לקבל רקע חלק יחסית ועומק שדה מספק- אמליץ לעבוד בטווחים של F/8-F/16 . לרוב נעדיף להשאר באמצע של הטווח הזה, (בערך בצמצם F/10 ) ורק בנושאים מאוד תלת מימדיים נרצה לסגור צמצם על מנת לקבל עומק שדה גדול מספיק, לפעמים על חשבון הרקע. אם הרקע הוא שחור (חשוך) בלאו הכי מתוך בחירה- אין בעיה לעבוד בטווח העליון של ערכי הצמצם האלה מאחר והרקע לא ישתנה.

:ISO

מאחר ואנחנו שולטים לחלוטין בכמות האור הנכנסת לתמונה, לא אמורה להיות לנו סיבה להעלות ISO. העלאת ISO מתבצעת לרוב כפיצוי על מחסור באור על חשבון האיכות של התמונה. ברגע שכבר אין מחסור באור אנחנו נעדיף להשאיר את ערכי ה ISO נמוכים ככל שניתן, על מנת להמנע מרעש וגרעון בתוצאה הסופית. אפשר לשחק מעט עם ה ISO במידה ורוצים לעבוד על עוצמות פלאש נמוכות, אבל אין סיבה להגיע ל ISO גבוה מ400. לרוב נוכל לקבל תוצאות יפות גם ב ISO 100. 

עוצמת הפלאש:

פרמטר חדש שלמעשה הופך את משולש החשיפה שלנו למשוואה עם 4 משתנים הוא עוצמת הפלאש. זה פרמטר גמיש שלמעשה בצילום לילה אין לו כמעט השפעה אסתטית על התוצאה ואנחנו יכולים להשתמש בו ככלי שישלים את המשוואה רק אחרי שבחרנו את שאר הפרמטרים בהתאם לשיקולים האסתטיים שלנו כמו עומק השדה, רקע, גרעיניות וכו'. הדבר היחיד שכדאי לקחת בחשבון כשמשנים את עוצמת הפלאש הוא שככל שעוצמת הפלאש גבוהה יותר, ככה יקח לפלאש יותר זמן להטען בין הבזק להבזק, וככה גם הסוללה שלו תגמר יותר מהר. לכן תמיד נעדיף עוצמות פלאש נמוכות ככל הניתן על מנת להבטיח מחזור טעינה מהיר וצריכת סוללה טובה יותר. כאמור, השיקול הזה בעיניי הוא הכי פחות קריטי (כל עוד לא מבצעים הערמות בהן נדרש קצב צילום גבוה) ולכן את עוצמת הפלאש ננמיך רק אם זה לא מאלץ אותנו להתפשר על מאפיינים אחרים. באופן כללי בעדשות מאקרו רגילות, ועם פלאש ודיפיוזר סטנדרטיים, עוצמות פלאש של 1/128 או 1/64 אמורות להספיק. במידת הצורך אפשר להגביר אותה.

הגדרות לצילום עם פלאש ביום

ברגע שמצלמים עם פלאש בתנאי יום , עניין החשיפה נעשה מעט יותר מסובך, כי עכשיו אנחנו צריכים לאזן בין שני מקורות אור שונים: השמש והפלאש שלנו. למעשה, אפשר להתייחס לכל פריים המצולם באמצעות פלאש ביום כעל פריים המורכב מחשיפה כפולה: החשיפה הראשונה היא החשיפה של האור הטבעי שפוגע בנושא ומצטבר על החיישן לאורך כל זמן החשיפה, והחשיפה השנייה היא החשיפה המתקבלת על החיישן באותו שבריר שנייה בו הפלאש מבזיק ומאיר את הנושא. האינטרס שלנו צריך להיות להגיע למצב שבו שתי החשיפות האלה יחסית מאוזנות. למעשה, הפלאש שלנו כמעט תמיד ישפיע רק על הנושא ולא על הרקע שלו, ואנחנו רוצים שהפלאש יהיה זה שיקבע כמה הוא הנושא מואר ויצליח להתגבר על השמש ועל הצללים שלה. המצב הזה נקרא fill flash, שכן הפלאש ממלא את הצללים שהתאורה הסביבתית יצרה. הרקע לעומת זאת כמעט תמיד מושפע בעיקר מהשמש והתאורה הסביבתית, ולכן אנחנו בעצם מנסים לאזן בין החשיפה של הרקע לבין החשיפה של הנושא. אם הפלאש מאיר את הנושא באופן חלש מדי אבל השמש החזקה מאירה את כל מה שנמצא מאחוריו- נקבל רקע בהיר ונושא כהה. אם הפלאש חזק מאוד אבל מאחוריו יש צל או שאין מספיק אור- נקבל נושא מואר מאוד אבל עם רקע שחור (חושך) או רקע כהה מדי. לכן חשוב לדעת שהפרמטרים השונים משפיעים במצב הזה באופן שונה גם על החשיפות השונות, והאיזון ביניהן מושפע מהבחירות שלנו בהגדרות המצלמה.

תריס:

חשוב להבין שמהירות התריס למעשה לא תשפיע על החשיפה שנקבל מההבזק המהיר של הפלאש, אלא רק על החשיפה של האור הטבעי המצטבר על החיישן לאורך כל זמן החשיפה. זה אומר שאנחנו יכולים להשתמש במהירות התריס על מנת להשפיע על הבהירות של הרקע והחשיפה של האור הטבעי ולאזן אותה עם החשיפה של הנושא (שהושגה בזכות הפלאש). אם נאריך את זמן החשיפה (נוריד את מהירות התריס) נאפשר ליותר אור להצטבר והחשיפה של האור הטבעי (ואיתו גם הרקע) תהיה בהירה יותר. אם נקצר את זמן החשיפה, פחות אור טבעי יצטבר ולכן הרקע יעשה כהה יותר ביחס לנושא שהואר על ידי הפלאש. כן נרצה עדיין להשאיר את מהירות החשיפה כמה שיותר גבוהה, וגם כאן לא נוכל לחרוג מגבולות מהירות הסנכרון, ולכן הנתון המומלץ הוא עדיין הנתון המקסימלי שנכון לגבי המצלמה איתה אתם עובדים 1/160 1/180 1/200… נשקול להאריך מעט את החשיפה בסטופים בודדים במידת הצורך על מנת להבהיר את הרקע ולהגיע לאותו האיזון בין הרקע לנושא רק במידה ולא נצליח להשיג אותו באמצעות משחק עם עוצמת הפלאש.

צמצם:

גם כאן השיקול העיקרי בבחירת ערך הצמצם הוא האסתטיקה של הרקע ועומק השדה. במידה ויש יותר מדי אור (שמש חזקה מדי) לא נוכל להעלות את מהירות התריס מעבר למהירות הסנכרון ולכן אולי נאלץ לסגור את הצמצם קצת יותר. הטווחים המומלצים כאן הם אותם הטווחים המומלצים בשאר השיטות: F/8-F/16. שינוי ערך הצמצם משפיע על כמות האור שתכנס לעדשה גם מהפלאש וגם מהאור הטבעי ולכן הוא לא משנה את האיזון בין הרקע לנושא.

ISO:

בניגוד לצילום בלילה בו לא נדרשנו להעלות ISO, ביום ייתכן מאוד ונרצה להעלות אותו על מנת להבטיח חשיפה נכונה של כל התמונה. ה ISO משפיע על רגישות החיישן לאור הנכנס, בין אם מדובר באור המגיע מהפלאש או האור המגיע מהרקע (אור טבעי). לכן העלאה של ה ISO לא תשנה את האיזון בין בהירות הרקע לנושא, אבל היא כן תאפשר לנו למשל להבהיר את התמונה הכללית עד למצב בו הרקע מספיק בהיר ואז בעצם להוריד את עוצמת הפלאש שמאיר את הנושא כדי לקבל תוצאה מאוזנת. באופן אחר, יתכן ונגיע למצב בו התאורה של הרקע מאוזנת עם התאורה של הנושא אבל התמונה הכללית (גם של הנושא וגם של הרקע) עדיין חשוכה או בהירה מדי, ופה בעצם ה ISO יכול לעזור לנו לקבל את החשיפה הכללית הנכונה והמדוייקת ביותר. עדיין, צריך לזכור שלהעלאת ISO יש מחיר בדמות תמונה מגורענת ולכן שוב נרצה לשאוף למספר כמה שיותר נמוך במידה וזה אפשרי. הטווח המומלץ לעבודה מבחינתי יהיה 100-800 בהתאם לסוג התאורה, כאשר לא סביר שתידרשו להגיע לקצה העליון של הסקאלה הזו.

עוצמת הפלאש:

עוצמת הפלאש היא למעשה הכלי הכי חשוב בהקשר של האיזון בין בהירות הנושא לבהירות הרקע. שינוי של עוצמת הפלאש משפיע ישירות על בהירות הנושא. ככל שעוצמת הפלאש גבוהה יותר- כך הנושא יהיה יותר מואר ביחס לרקע שלו. בתנאי שמש חזקה למשל, נצטרך דווקא לעבוד על עוצמת פלאש גבוהה על מנת להתגבר על הצללים החזקים שהשמש מייצרת ולקבל נושא בהיר כמו הרקע המואר מאוד שמאחוריו. הפלאש המרוכך שלנו צריך לנצח את השמש ולהשתלט על הנושא אחרת הוא לא יקבל ביטוי מספיק דומיננטי והתאורה לא תהיה רכה מספיק. עוצמת הפלאש בצילום ביום היא פרמטר דינמי שאנחנו צריכים לשים לב אליו ולשנות בהתאם לתנאי התאורה האחרים. ביום מעונן או בתנאי צל למשל, האור הסביבתי חלש יותר ולכן נצטרך לעבוד על עוצמת פלאש נמוכה יותר על מנת להגיע לאותו האיזון בין בהירות הנושא לבהירות הרקע. כמובן שגם כאן, עוצמת פלאש גבוהה יותר פירושה משך טעינה ארוך יותר בין הבזק להבזק וקצב צריכת סוללה גבוה יותר, אבל הכי חשוב מבחינתו יהיה להגיע לתוצאה מאוזנת ומוארת היטב ומאחר ואין לנו הרבה שליטה על כמות האור הסביבתי (חוץ מכמה סטופים במהירות התריס), ברוב המצבים זה הכלי העיקרי שאיתו נעבוד על מנת להגיע לתוצאה האידאלית.

מבחינת פרמטרים: נשתדל לעבוד על עוצמות נמוכות כמה שיותר, אבל לשמור על נושא מואר היטב ביחס לרקע (לא בהיר מדי ולא כהה מדי). סקאלת העוצמות שאני ממליץ להשתמש בה היא 1/128- ¼ המשחק בין העוצמות השונות תלוי מאוד בבהירות הרקע ותנאי התאורה הסביבתית בהם אתם עובדים.