לימודי צילום מאקרו - קומפוזיציה

כמו בכל תחום בצילום, אחד הגורמים הכי מכריעים להצלחת התמונה שלכם היא הקומפוזיציה שלה. זה עוד מרכיב שחייבים לקחת בחשבון ולהקפיד עליו. גם אם הגעתם לתוצאה מעולה מבחינה טכנית, ברגע שהקומפוזיציה שלכם סתמית כנראה שגם התמונה תרגיש סתמית וחסרת עניין. כמובן שבסופו של דבר קומפוזיציה זה עניין יצירתי, ולפעמים גם קומפוזיציות ששוברות את הכללים המקובלים יכולות להיות מדהימות. חשוב להבין שבחירת הקומפוזיציה צריכה לבוא בהתאמה לנושא שאיתו אתם עובדים ולאסתטיקה שבה אתם רוצים להתמקד אם הנושא שלכם עגול ופחוס, סביר להניח שתצטרכו למצוא לו קומפוזיציה שונה משל נושא ארוך ודק למשל. ההמלצה שלי היא לחקור את הנושא, לפרוץ גבולות ולפתח העדפות אישיות, אבל יש כמה וכמה עקרונות או תבניות של קומפוזיציה שאפשר להסתמך עליהן לפחות בהתחלה על מנת להשיג תוצאות טובות ומעניינות.

גודל בפריים

כצלמי מאקרו ניתנת לנו הבחירה - על איזו הגדלה אנחנו רוצים לעבוד. לפעמים נאתר נושא שאנחנו יכולים בקלות למלא איתו את כל הפריים, אבל לא תמיד נרצה לעשות זאת. הבחירה של גודל הנושא בפריים משפיעה מאוד והיא יכולה ליצור תחושות שונות לחלוטין בקרב הצופה. אם נרצה להמחיש לצופים שלנו את העובדה שמדובר ביצור קטן- נעבוד על הגדלה נמוכה ונשאיר אותו קטן בפריים, ואפילו נשתדל להכניס לתמונה אלמנטים מהסביבה שיתנו לו קנה מידה. (למשל גבעולים, פרחים וכו'). לעומת זאת, אם אנחנו רוצים לייצר את התחושה ההפוכה, ולתת לצופים להרגיש שהם עומדים מול יצור ענק וחייזרי- נעבוד על הגדלה גבוהה, נחשוף פרטים חדשים ונתן לנושא שלנו למלא את הפריים או לתפוס את רובו. אפשר כמובן לבחור רק חלק מהנושא שמעניין אותנו ולמלא איתו את הפריים (למשל ראש או כל איבר אחר שאנחנו רוצים להגדיל).

סימטריה (מרכוז)

יתכן שהתבוננות בנושא שלנו תוביל אותנו לרצות להתמקד דווקא במבנה הכללי שלו, או בעובדה שהוא סימטרי. במקרה כזה- אין דרך טובה יותר להדגיש את האסתטיקה הזו מאשר למרכז את הנושא בפריים ככה שאם נחלק את התמונה לשני חצאים, הם יהיו תמונת מראה האחד של השני. המרכוז עצמו יכול להעשות באמצעות קרופ בעריכה אבל חשוב להעמד בדיוק מול הנושא ולוודא שהוא מצולם בזווית פרונטלית וסימטרית עוד בשטח. הסימטריה היא עוד כלי ליצירת עניין ואסתטיקה נעימה לעין.

אלכסונים

קווים אלכסוניים הם קווים שיוצרים עניין. קומפוזיציה אלכסונית לרוב דורשת התבוננות יותר מעמיקה מהצופה מאשר כזו שבה הנושא מונח בצורה ישרה ונקלט בעין בצורה מיידית. אם הנושא שלנו הוא ארוך וצר, כמו למשל זחל- שווה לנסות ליצור פריים שבו הוא מונח באלכסון מפינה לפינה. אלכסונים הם כלי מעולה על מנת להשתלט על הפריים באופן כזה שלא ישאיר הרבה שטח מת למעלה או למטה.

מרחב בפריים

בנוסף לבחירה שלנו בגודל הנושא בפריים, חשוב להתייחס גם למרחב בפריים שאנחנו משאירים לנושא. אנחנו רוצים שהתמונה שלנו תרגיש מאווררת, ולא חנוקה. זה אומר שנרצה שלא יחתכו איברים חשובים בפינות, ושישאר מספיק מרווח בין קצוות הפריים לנושא על מנת שהוא לא ירגיש צפוף מדי. השאיפה שלנו היא ליצור מצב שבו העין של הצופה מסוגלת לצלול לתוך הפריים ולדמיין תחושה של מרחב, ואפילו תנועה. בהקשר הזה מאוד חשוב להקפיד שאם לנושא יש כיווניות מסויימת, נרצה להתחשב בה ולוודא שהנושא הולך או מסתכל לכיוון שאר הפריים ולא החוצה ממנו. אם נקח נושא שמסתכל שמאלה, ונמקם אותו בחלק השמאלי של התמונה- התמונה תרגיש חנוקה, כאילו הנושא כלוא ועומד להתקע בקיר שיצרנו לו עם המסגרת של הפריים. לכן, נעדיף להשאיר חלל נגטיבי (מרווח נקי ומאוורר) בכיוון שאליו הנושא פונה, על מנת לאפשר תחושת מרחב. נושא שפונה לצד שמאל יקבל הרבה שטח ריק משמאלו, ומעט מימינו וההיפך. נושא שמסתכל או אמור לנוע למעלה יקבל קצת יותר שטח למעלה מאשר למטה וכו'.

חוק השלישים

חוק השלישים, הוא למעשה סוג של גריד (רשת) המחלק את הפריים לשלישים לאורך ולרוחב כך שהתמונה מחולקת לתשעה חלקים שווים. הגישה הרווחת היא שכאמנים כדאי לנו למקם את מוקדי העניין שלנו על הקווים המחלקים את התמונה או בנקודות המפגש בין הקווים, מאחר וככה נקבל תמונה יותר מעניינת ואסתטית. אם נתחשב בחוק הזה ובכלל המרחב בפריים זה אומר שכאשר אנחנו נצלם יצור קטן המסתכל לצד ימין, נרצה למקם אותו בצד שמאל של הפריים, סמוך לקו המפריד בין השליש השמאלי לשליש האמצעי ולהצטלבות שלו עם הקו המפריד בין השליש התחתון לאמצעי. לא תמיד חייבים לפגוע בדיוק בקווים, ובהרבה מצבים מספיק להתקרב אליהם בשביל לקבל את האפקט הרצוי. לא חייבים לציית לחוק הזה באדיקות, אבל זה כלל אצבע נחמד שלפעמים שווה לקחת בחשבון.

עומק (רקע ופורגראונד):

עוד אלמנט שכדאי לקחת בחשבון בזמן שאנחנו בונים קומפוזיציה הוא עומק. תמיד עדיף לייצר תמונה שיש בה תחושה תלת מימדית, על תמונה שמרגישה שטוחה לחלוטין ואין בה תחושת מרחק. במאקרו זה יבוא לידי ביטוי בעיקר ברקע, שהוא הכלי הכי שימושי שלנו ליצירת עומק. אם נצלם שממית על קיר ממבט על- הרקע שלנו יהיה הקיר, ונקבל תמונה חסרת עומק ושטוחה מאוד מאחר וזה באמת המצב במציאות. אם נצלם את אותה השממית מזווית אחרת שבה הרקע רחוק יותר ממנה- נרוויח הרבה יותר עומק ותחושה תלת מימדית. בהקשר הזה לפעמים גם אובייקטים שנמצאים לפני הנושא שלנו ולא רק אחריו (מה שנקרא Foreground) יכולים לסייע וליצור תחושה של עומק בפריים גם אם הם אינם בפוקוס, אבל במאקרו זה לא קל להכניס אלמנטים קדמיים בלי שיסתירו את הנושא או יהפכו להסחת דעת.

לסיכום- יש הרבה כלים ודרכים ליצור קומפוזיציות מעניינות. השתמשו בהם בחכמה במצבים שונים בהתאם לסוג הנושא שעומד מולכם. לא כל קומפוזיציה תתאים לכל נושא ויש לנו נושאים מאוד שונים ומגוונים במאקרו, ולכן עלינו תמיד לחקור ולנסות גישות שונות עד שנמצא את הגישה המתאימה ביותר. בהקשר הזה חשוב לזכור שהטיפים והתבניות שהוצגו בפניכם בסופו של דבר הן בגדר תבניות, ותמיד שווה לנסות גם לצאת מהקופסה ולשבור את המוסכמות על מנת ליצור משהו יוצא דופן.

כתב וצילם: ליאור קסטנברג