לימודי צילום מאקרו - היכרות ועקרונות

צילום מאקרו בהגדרתו הוא צילום של אובייקטים קטנים בהגדלות גבוהות. המונח מאקרו אמיתי לרוב מתייחס לתמונה אשר צולמה ביחס הגדלה של 1:1. על מנת להבין את המושג יחס הגדלה צריך להבין כיצד עדשת מאקרו עובדת. בעוד שעדשה רגילה המתפקסת לאינסוף למעשה לוקחת נושא מאוד גדול במציאות (למשל הר) ודוחסת ומקטינה אותו על מנת שיוקרן לתוך חיישן המצלמה- עדשות מאקרו עושות ההיפך, ולוקחות (בעת פוקוס קרוב) נושא קטן, ומגדילות אותו ככה שיכסה את שטח החיישן. יחס ההגדלה משקף את מידת ההגדלה שעושה העדשה לנושא המצולם. יחס של 1:1 אומר שכל מ"מ מהנושא במציאות, מוקרן בגודל מ"מ על חיישן המצלמה. (גודל הנושא על החיישן זהה לגודלו במציאות). יחס של 2:1 אומר שכל מ"מ במציאות יתפוס 2 מ"מ מהחיישן, כלומר הגדלה של פי 2 מהמציאות. יחס של 5:1 אומר שכל מ"מ במציאות יוקרן על 5 מ''מ מהחיישן וכן הלאה.

היתרונות בצילום מאקרו

במידה ואי פעם נשאלתם למה לעזאזל אתם מצלמים חרקים, הנה כמה סיבות טובות מאוד:

נגישות:

צילום מאקרו הוא תחום צילום הטבע הנגיש ביותר, גם בהקשר של עלויות הציוד שהן פחותות משמעותית משל ציוד לצילום בעלי חיים רחוקים, וגם בהקשר של נגישות הנושאים שלנו. אין צורך לנסוע רחוק או להקים מארב בשביל לצלם מאקרו. חרקים הם בכל מקום, ויש המון מהם.

מגוון:

מעל 80 אחוז מכלל מיני בעלי החיים הם פרוקי רגליים. זה אומר שזו הקבוצה המגוונת ביותר בעולם החי וזה בא לידי ביטוי בשפע בלתי נדלה של צורות, צבעים, גדלים, התנהגויות ותכונות מעניינות. בסופו של דבר, המגוון הזה הופך את החוויה שלנו כצלמי מאקרו למעניינת ומהנה הרבה יותר.

שליטה:

בניגוד לצילום ציפורים למשל, לצלמי מאקרו יש הרבה יותר שליטה על הנושא המצולם. אם קרה מצב והנושא מפנה לנו את הגב, כל מה שעלינו לעשות הוא לזוז צעד ימינה. מי שמצלם אובייקטים רחוקים (במיוחד מתוך מסתור) בדרך כלל לא יכול להינות מהפריבילגיה הזו. מעבר לשליטה שלנו במיקום, צלמי מאקרו יכולים תמיד להרכיב פלאש ולמעשה לשלוט גם בתנאי התאורה, ולא להיות מוגבלים לשעות מסויימות ביום שרק בהן התאורה מצטלמת טוב. כשאנחנו משוחררים מהתלות בשמש, אנחנו יכולים לצלם בכל מזג אוויר ובכל שעה, אפילו בלילה. עוד יתרון משמעותי שאומר שמאקרואיסטים נהנים יותר.

הפתעות:

בזכות המגוון האדיר של פרוקי הרגליים, והעובדה שאנחנו עובדים עם ציוד מיוחד שחושף עבורנו פרטים שלא נצליח לראות בעין הרגילה- בצילום מאקרו אין רגע דל, וכל הזמן יש הפתעות. אף פעם אי אפשר לדעת בדיוק מה נמצא, ובמה נתקל ולפעמים ההפתעות מחכות לנו אפילו עד הרגע שבו אנחנו מסתכלים על התמונה במחשב ומגלים משהו חדש שלא שמנו לב אליו בשטח.

גישות עיקריות בצילום מאקרו

אפשר לחלק את צלמי המאקרו לשני סוגים עיקריים: צלמים אשר מצלמים בסטודיו בתנאי מעבדה (עם חרקים מבויימים/מתים) או צלמים אשר מצלמים בטבע מבלי לפגוע בבעלי החיים.

ישנן 2 טכניקות עיקריות לצילום מאקרו בשטח, אחת מהן היא צילום בתאורה טבעית באמצעות חצובה, מצלמה ועדשה, והשנייה היא צילום ביד חופשית (ללא חצובה) עם שימוש בתאורה מלאכותית (פלאש מרוכך). לכל אחת מהשיטות יתרונות וחסרונות משלה. אם אנחנו מסתמכים על תאורה טבעית אנחנו יכולים לצלם רק כאשר השמש לפני שקיעה או קצת אחרי זריחה, והאור החלש מאלץ אותנו לעבוד במהירויות תריס נמוכות יחסית. (לכן אנחנו זקוקים גם לחצובה על מנת שלא נרעד ונמרח את התמונה, וגם לנושאים סטטיים שלא ינועו במהלך החשיפה). החצובה אמנם מוסיפה יציבות, אך היא הופכת את המצלמה לגדולה ומסורבלת, מה שמקשה עלינו להגיב מהר ולשנות עמדה בלי להסתבך. השיטה המועדפת עליי היא למעשה לעבוד עם פלאש מאחר והפלאש מיתר את הצורך בחצובה, גם בגלל שהוא מכניס הרבה אור ומאפשר לנו להעלות את מהירות התריס (עד גבול מהירות הסנכרון) וגם בגלל שההבזק הקצר מקפיא את הנושא על החיישן בעת ההבזקה ובעצם לא מאפשר לרעידות שלנו לקבל ביטוי ולמרוח את התמונה. ברגע שעובדים עם פלאש אפשר להגיב הרבה יותר מהר למצבים משתנים, וכמובן להתשחרר מהתלות בשמש. זה מאפשר לנו לעבוד בכל שעה ביום. החסרון היחיד בשיטה הזו הוא שיש מצבים בהם תאורה טבעית נראית יותר טוב מאשר פלאש מרוכך.

תכונות חשובות של צלמי מאקרו

ידע טכני:

כמו בהרבה תחומים אחרים, חשוב לדעת את הבסיס ולשלוט במצלמה, מאחר ומאקרו זה תחום שבוחן לא פעם את גבולות הציוד שלכם, והמנגנונים האוטומטיים של המצלמה לרוב לא טובים מספיק בשביל להפיק תוצאות טובות בהגדלות גבוהות.

יצירתיות:

התמדה וסבלנות:

כמו כל נישה בצילום טבע, לפעמים גם במאקרו יש אכזבות, ולפעמים אנחנו מפספסים את הרגעים הקריטיים. רק התמדה תבטיח שבסוף תשיגו את הפריימים שרציתם.

בקיאות והכרות עם בעלי החיים:

התכונה הכי חשובה ברשימה. יש בעלי חיים כל כך קטנים שבלי להכיר את הצמח הפונדקאי שלהם או את בית הגידול שלהם, כנראה שלא תפגשו אותם אף פעם. יתרה מכך, גם אם אתם מכירים את השם של בעל החיים- חשוב להכיר גם את ההתנהגות שלו. חלק מהיצורים יותר ברחנים וחלק פחות, לחלק אפשר להתקרב ולחלק לא. מי שמכיר ורוכש את הידע הזה לאורך הזמן לומד איך לעבוד עם הנושאים שלו בלי שיברחו, בהתאם למין החיה. בלי הידע הזה קשה מאוד להוציא תמונות טובות של יצורים מסויימים בלי מזל של מתחילים.

ציוד בצילום מאקרו

עדשות:

קיימות הרבה עדשות הנושאות את המילה מאקרו. חלקן עדשות מאקרו אמיתיות (מגיעות עד יחס הגדלה של 1:1) וחלקן סתם ממותגות עם המילה מאקרו מאחר והן יכולות להתפקס יחסית מקרוב. לא כל עדשות המאקרו האמיתיות הן אותו הדבר, וקיימת שונות גדולה בין דגמים של עדשות מאקרו, בעיקר באורכי המוקד. יש עדשות מאקרו באורך מוקד של 60 מ"מ, יש עדשות באורך מוקד של 100 מ"מ, 150, 180, וכו'. לאחרונה התווספו לשוק גם מספר דגמים של עדשות מאקרו רחבות, בעלות אורכי מוקד של 24 ו15 מ"מ. ההבדל בין עדשות מאקרו בעלות אורכי מוקד שונים הוא זווית הראייה של העדשה, ומרחק העבודה שהיא מכתיבה בין הצלם לבין הנושא. ככל שאורך המוקד יותר גבוה, ככה גדל בדרך כלל גם מרחק העבודה הנחוץ בין קצה העדשה לבין הנושא המצולם. בהקשר הזה, צלמים רבים יעדיפו עדשת 100 ממ על עדשת 60 מ''מ מאחר ועם ה100 הם מקבלים את אותה הגדלה אבל ממרחק עבודה גדול יותר, מה שמאפשר להם לצלם יצורים כמו פרפרים שאולי היו נבהלים ובורחים אם הם היו נאלצים להתקרב. ככל שאורך המוקד יותר נמוך, כך גדלה זווית הראייה של העדשה ולמעשה הדבר משפיע בעיקר על כמות הפרטים מהסביבה שנכנסים לפריים ולרקע.

ישנם סוגים שונים של פלאשים שאפשר להרכיב על המצלמה. 

פלאש חיצוני פשוט (ספידלייט): מאפשר שליטה בעוצמה אבל הכיווניות שלו מוגבלת והוא יושב יחסית רחוק מהנושא המצולם.

רינג פלאש (ring flash): מאפשר לקרב את הפלאש לנושא שכן הוא יושב על קצה העדשה, אבל הוא מגדיל את קוטר העדשה ומונע מאיתנו את האפשרות לרדת לגובה הקרקע. מעבר לכך התאורה המתקבלת מרינג פלאש היא לרוב שטוחה, ולא נראית טבעית בעיקר כי הפלאש מאיר גם מלמטה. אני לא ממליץ על שימוש ברינג פלאש למאקרו מהסיבות האלה.

פלאש כפול (twin flash): פלאש יעודי למאקרו, מאפשר קירוב של ראשי הפלאש לנושא המצולם והארה משני מוקדים צידיים. לרוב הפלאשים האלה גם מצויידים בנורות led שעוזרות להתפקס לפני הלחיצה על כפתור הצילום. הפלאשים האלה מומלצים מאוד.

חצובות:

הדבר הכי חשוב בחצובה למאקרו היא שתהיה לה אפשרות לרדת לגובה נמוך ככל הניתן. יש חצובות שבהן אפשר פשוט לפרוס את הרגליים עד למצב שטוח, ויש כאלה שיש להן מוט מרכזי שאפשר להפוך או לסובב ככה שהוא מגיע לגובה הקרקע.

עקרונות מנחים לצילום תמונת מאקרו מנצחת

את חמשת המרכיבים החשובים ביותר העומדים מאחורי תמונת מאקרו מוצלחת אפשר לסכם לכדי ראשי התיבות תפרח"ת: תאורה, פוקוס, רקע, חשיבה מחדש, תגלית ("אפקט האשכרה").

תאורה:

באופן כללי, השאיפה שלנו כצלמי מאקרו היא להגיע למצב של תאורה רכה ככל הניתן. אם אנחנו עובדים עם תאורה מלאכותית- תמיד נוסיף לפלאש שלנו מרכך (דיפיוזר) שיפזר את האור בצורה רכה, אחידה ועדינה, ובכך נמנע מצללים חזקים וחדים שיכערו את התמונה. אם אנחנו מעדיפים לצלם בתאורה טבעית- נבחר בשעות שבהן השמש עדיין נמוכה והאור פחות ישיר וחזק (שעות הקסם) או ביום מעונן שבו קרני השמש מרוככות על ידיד העננים. במידה ואין לנו פלאש, תמיד נעדיף להמנע משמש ישירה, שכן היא מטילה על הנושאים שלנו צללים חזקים ולא נעימים, ומייצרת קונטרסט מאוד גבוה בתמונות שלנו, בדיוק כפי שהיא עושה בזמן צילום אנשים. תאורה גרועה/ לא מחמיאה תהפוך את התמונה לחלשה יותר והרבה פחות מעניינת.

שימוש בפלאש כ FILL FLASH מבטיח שהאור יאיר את הפרטים הנכונים.

אחד האתגרים הגדולים ביותר עבורנו כצלמי מאקרו הוא לקבל תמונה חדה דיה, משתי סיבות:

1. מאחר ואנחנו עובדים עם נושאים קטנים בהגדלה גבוהה, הרעידות מהידיים שלנו או של הנושא מהרוח משפיעות הרבה יותר, ומגבירות את הסיכוי שנקבל תמונה מטושטשת.

2. עומק השדה של עדשות המאקרו הוא רדוד מאוד, בעיקר בגלל הקרבה שלנו לנושא המצולם ויחס ההגדלה האופטית. ככל שאנחנו יותר קרובים לנושא, וככל שיחס הגדלה גבוה יותר- ככה עומק השדה קטן משמעותית.

על מנת להמנע מרעידות, בצילום באור טבעי ניתן להעמיד את המצלמה על חצובה ולצלם במצב טיימר. לחלופין אפשר לבחור לצלם עם פלאש ולוותר על החצובה, מאחר והפלאש מבזיק במהירות אשר "מקפיאה" את התמונה על החיישן ומבטיחה פריים חד יותר. עדיף תמיד לבחור ימים בהם אין רוח חזקה, על מנת שהנושא לא ירעד בעצמו ויקשה עלינו עוד יותר. השיטה הכי נוחה להתמודדות עם בעיית עומק השדה היא למעשה הקבלת הנושא המצולם לחיישן המצלמה- על מנת שמישור הפוקוס "יתפוס" במכה אחת כמה שיותר פרטים רלוונטיים. כאשר הנושא לא מקביל למצלמה, קל מאוד להגיע למצב שרק חלק מהגוף שלו מפוקס, והשאר כבר יוצא מגבולות מישור הפוקוס.

(כל איברי הדבורה נמצאים במרחק שווה מהמצלמה, משמע הם על מישור אחד המקביל לחיישן, ולכן כל הדבורה נשארת חדה)

עוד מהלך שיכול להגדיל את עומק השדה הוא כמובן סגירת הצמצם של העדשה, שכן ככל שהצמצם יותר סגור כך עומק השדה שלנו גדל, אבל צריך לזכור שסגירת צמצם בסופו של דבר מפחיתה משמעותית גם את כמות האור הנכנס למצלמה (מה שדורש מאיתנו לפצות על כך בפרמטרים אחרים), וגם הופכת את הרקע לפחות חלק ויותר מסיח את הדעת. לכן לא תמיד משתלם לסגור צמצם, ועדיף להמנע מכך ככל הניתן אם רוצים לשמור על הרקע חלק. בנוסף, בהגדלות גבוהות, קל יותר לסגור צמצם לנקודה בה אנחנו נתקל בתופעה לא רצויה הנקראת דיפרקציה, שבה כתוצאה מערך הצמצם הסגור שבחרנו, החדות הכללית של התמונה יורדת. בסופו של דבר תמונה שאין בה פוקוס היא כמעט תמיד תמונה גרועה ונחותה מבחינה טכנית, לכן צריך להקפיד על כך.

קשה להפריז בחשיבותו של הרקע בתמונות מאקרו. הרקע הוא כלי אדיר וחשוב שאסור להזניח. באמצעות הקפדה על רקע נכון נוכל להוסיף צבע לפריים, להקפיץ את הנושא קדימה וליצור ניגודיות מחמיאה בין הרקע לנושא. הרקע גם יכול לייצר אווירה מסויימת, למשל אם אנחנו רוצים להמחיש צילום לילי- רקע שחור מעביר התחושה. הניגודיות בין הרקע לנושא באה לידי ביטוי בכמה מובנים:
טקסטורה - רקע חלק ודל פרטים לעומת נושא מפורט,
בהירות - רקע בהיר אל מול נושא כהה וההיפך
צבע - שימוש מושכל בתאוריית הצבעים יאפשר לנו הפקה של רקע בעל הרמוניית צבע מסויימת עם הנושא, למשל שילוב של צבעים משלימים/מנוגדים/אנלוגיים וכו'.

בשורה התחתונה אסור לנו להגיע למצב שהרקע שלנו בולע את הנושא ומעלים אותו. במצב כזה העין של הצופה תלך לאיבוד ולא תדע במה להתמקד, מה שיחליש את התמונה מאוד.

יחסי צבעים נכונים בין הנושא לרקע מקפיצים את הנושא קדימה.

אותו היצור, שני רקעים שונים. בתמונה העליונה הרקע מקפיץ את הנושא בזכות שילוב צבעים נכון, ובשנייה הוא כהה מדי, ולכן בולע אותו ומחליש את התמונה.

חשיבה מחדש:

מרכיב חשוב שלעתים נדחק הצידה בשטף הקליקים וההתרגשות הוא מחשבה. תמונת מאקרו מנצחת היא תמונה מוקפדת שהושקעה בה מחשבה רבה, שעם הזמן תבוא לכם בטבעיות. את התהליך המחשבתי אפשר לעבור גם בשטח, בזמן אמת כשאנחנו באמצע צילומים עם נושא מעניין. ברוב המקרים אחרי שצילמתם כמה קליקים, הנושא לא יברח לכם במידה ואתם עובדים נכון. נצלו את זה לטובתכם- עצרו לרגע, בחנו את התמונות על המסך, בחנו את החרק המצולם וגלו איך הוא באמת נראה מקרוב, סיכוי טוב שתופתעו. זה הזמן לשים לב לטעויות טכניות שדורשות כיוון הגדרות, וחשוב מכך, לשאול את עצמכם "מה מעניין ביצור שמולי? במה אני רוצה להתמקד?" אחרי שעברתם את התהליך המחשבתי הזה, תוכלו להפיק לקחים חשובים, לשפר עמדה/ זווית/ הגדרות ולצלם באופן הרבה יותר מוכוון מטרה. זה גם השלב שבו כדאי להחליט מה תהיה הקומפוזיציה המועדפת על מנת להעצים את הנושא שבו אתם רוצים להתמקד. (הרחבה על קומפוזיציה במאמר מס' 3) אם ביצעתם את התהליך הזה בזמן, הפריים החדש שלכם כנראה יהיה הרבה יותר מוצלח.

(לפני ואחרי: אותה חיפושית, מחשבה אחרת לגמרי. הפריים העליון הוא הפריים הראשון, התחתון הוא הפריים שהושג לאחר ביצוע חשיבה מחדש בשטח).

תגלית ("אפקט האשכרה"):

אולי המרכיב החשוב ביותר במתכון הזה הוא מה שאני מכנה "אפקט האשכרה". הכוונה במונח הזה היא לאימפקט הראשוני שהתמונה שלכם מייצרת אצל צופה ממוצע. החובה שלכם כצלמים היא להראות לצופים שלכם משהו חדש, סוג של תגלית בשבילם, הסתכלות שונה על המציאות. אנשים לא מתרגשים מתמונות של מה שהם רואים בעצמם כל יום. למזלנו, עדשת המאקרו מסוגלת לחשוף פרטים מדהימים שלא רואים בלעדיה, וגם הנושאים שלנו זוכים להסתכלות מעמיקה בקרב אנשים נורמטיביים לעיתים רחוקות למרות שהם מגוונים ומעניינים מאוד. זה אומר שבמאקרו יש לנו המון פוטנציאל לחדש לצופים שלנו ועלינו לממש אותו. יש כמה וכמה דרכים שאיתן אנחנו יכולים לייצר תגלית:

1. פרספקטיבה חדשה: זווית לא שגרתית. מספיק לצלם עכביש מגובה העיניים שלו על מנת לקבל פרספקטיבה חדשה שרוב בני האדם לא מכירים. היכולת שלנו לחשוף לאנשים את הפרטים האלה היא כלי עוצמתי.

2. התרחשות/ סיטואציה מעניינת: עולם פרוקי הרגליים מלא בהתנהגויות מוזרות ומרתקות, החל מטריפה של יצורים ועד התנהגויות אמהיות, הסוואות, ועוד המון מאפיינים שיוצרים עניין. אם תפסתם רגע כזה- התמונה שלכם מספרת סיפור, וזה נותן לה ערך מוסף ומייצר תגלית לימודית בקרב מי שיראה אותה.

2. יצורים חדשים/ לא מוכרים: במציאות של היום, כשמצלמים פרוקי רגליים לא צריך להיות חוקר דגול בשביל למצוא ולגלות יצורים שרוב הציבור לא יודע על קיומם. לפעמים גם אתם תגלו יצורים חדשים, וברגע שהתמונה שלכם גם מציגה יצור לא מוכר וגם עושה את זה בהגדלה לא שגרתית, הרווחתם תגלית כפולה ומכופלת.

(זחל ארימחוש, יצור לא מוכר)

נחש עם קרניים- עכן חרטומים.

כתב וצילם: ליאור קסטנברג