צילום תרבויות - לגשת או לגנוב?
בכל הנוגע לעולם הצילום דוקומנטרי ובפרט כשמדובר על צילום תרבויות קיימת סוגיית ליבה שצריך לדבר עליה: האם כדאי לנו כצלמים לגשת ולבקש את רשות המצולמים שלנו לצלם אותם, או האם עדיף לנו "לגנוב" את התמונה הנחשקת מבלי שיבחינו בנו?
"לגנוב"
היתרון הגדול ביותר לצלם ללא ידיעת המצולם שלנו ברור מאוד - האותנטיות נשמרת לחלוטין. אדם שאנו מודע לעובדה שמצלמים אותו יתנהג בטבעיות - בדיוק כפי שהיה מתנהג לולא היינו מבחינים בו כצלמים מההתחלה. אפילו עצם הבחירה לצלם אדם בסתר מאפשרת לנו להימנע ממכשולים צילומים כמו התגובות השונות שאנשים נוטים אליהן כאשר הם מבחינים במצלמה. דברים כמו הצורך לעשות רושם, להסתיר את פניהם כאשר הם מתביישים או אפילו פשוט לסרב שיצלמו אותם בתקיפות.
אבל לדעתי לא לחינם המילה המתארת את הפעולה הזאת היא "לגנוב". כשאנחנו אנחנו מצלמים אדם ללא ידיעתו אנחנו לרוב נמצאים במצב לא נוח. זאת מכיוון שמעל לכל אנחנו דואגים לצלם את התמונה מבלי שיבחינו בנו, דבר המגביל אותנו מלזוז בחופשיות ומקשה עלינו לבצע פעולות בסיסיות כמו החלפה של עדשות מהחשש שהמצולמים שלנו יבחינו בנו. בנוסף עולה המכשול של מה עלינו לעשות ואם המצולם שלנו פתאום כן מבחין בנו - מה נעשה? ניגש אליו עכשיו? או פשוט נעזוב את המקום במהירות ונוותר על הצילום שרצינו? ֿעבור אלה המחפשים אותנטיות מוחלטת אין שיטה טובה יותר מזו של ״לגנוב״ את התמונות, אבל חשוב להכיר שקימות בה חסרונות ואף סיכונים שצריך לקחת בחשבון.
"לגשת"
אחת הסיבות העיקריות שצלמים רבים נמנעים מלבקש רשות מהמצולמים שלהם היא שלרוב הדבר משפיע בצורה כמעט בלי הפיכה על הסיטואציה שמשכה אותנו אל המצולם מלכתחילה. המצולמים שלנו נעשים סופר מודעים לנוכחות שלנו כצלמים ולעובדה שהם מצולמים בזה הרגע, דבר המוביל לאי אלו מקרים בהם המצולם מתחיל ״לעשות פוזות״ או להמשיך להסתכל אלינו ולחדול ממה שעשה לפני כן. לאחר שניגשו וביקשו את רשות המצולם, רוב הצלמים יהיו מאוד מאוכזבים מהתמונות שיצלמו מכיוון שההשפעה שלהם על הסיטואציה הייתה כל כך גדולה, שהיא העלימה כמעט לחלוטין את אותה התעניינות ראשונית שהם זיהו בדמות. אבל ישנה דרך טובה מאוד להתמודד עם הבעיה הזאת. בפעם הבאה כשתבקשו לצלם מישהו ותקבלו את אישורו נסו דבר כזה - במקום לצלם תמונה או שתיים ולעזוב את המקום, תבקשו להישאר לידו זמן מה ולצלם. בהתחלה המצולמים שלכם לא יתנהגו בטבעיות כיון שעבורם שגרת היום הופרה. חלקם אוהבים את תשומת הלב ואת העובדה שרוצים לצלם אותם והם יתחילו לדגמן לכם ואפילו לעשות ״צחוקים״. ישנם אחרים שיסכימו להצטלם, אבל הם מרגישים מובכים מהרעיון וכל הזמן ינסו להבין להבין מה כל כך מיוחד בהם שטרחתם לבקש לצלם אותם - בכל אחד מהמקרים הללו תתקלו במחסום מסויים שיסתיר את מה שרציתם לצלם מלכתחילה. בזמן שצלמים רבים יתייאשו בשלב זה ויעזבו את הסיטואציה מאוכזבים, אם תשארו ותמשיכו לצלם תגלו את הדבר המופלא שקורה בדרך כלל 3-4 דקות לאחר מכן.
אחרי שמצלמים כמה תמונות המצולמים שלנו נרגעים. אלה שהתביישו מבינים שאקט הצילום לא כל כך נורא ואלה שהתלהבו מהמצלמה מקבלים את הסיפוק מתשומת הלב הרבה ונרגעים. מרגע זה, ולכל אורך הזמן שתבחרו להישאר במחיצתם, המצולמים שלכם יתעסקו פחות ופחות בכם ובמצלמה ולאט לאט יחזרו אל שגרת היום יום שלהם. במילים אחרות, אתם תקבלו חזרה קמצוץ מאותה אותנטיות ראשונית שמשכה אתכם אליהם מלכתחילה. בנוסף אתם תקבלו דבר נוסף ומופלא – אינטימיות. עצם העובדה שהמצולמים מקבלים את הנוכחות שלכם ויאפשרו לכם לפעול בחופשיות בסביבתם עושה פלאים. תוכלו להחליף עדשות כאוות נפשכם, תוכלו לנסות זוויות שונות ותוכלו לזוז סביב כדי לתפוס אותם באור הטוב ביותר. בצילום תרבויות וצילום פורטרטים בפרט, השגת אינטימיות עם המצולמים שלנו היא המרכיב הכי חשוב לצילום תמונות מיוחדות, תמונות שתופסות את העין ומושכת את הצופה להתעמק בה!
לסיכום:
אל תתנו לפחד מהתשובה "לא!" למנוע מכם להשיג תמונות אינטימיות ובסופו של דבר - טובות יותר. תתפלאו לגלות, אבל רוב האנשים כן יסכימו שתצלמו אותם ושרבים מהם אפילו ישמחו לעזור לכם. לדוגמא, בתמונה למעלה תוכלו לראות את דין-דו בן ה-60 שפגשתי בכפר קטן במרכז ויאטנם. הוא כל כך התרגש שביקשתי לצלם אותו, שמיד הזמין אותי פנימה אל ביתו - באמת שאתם רק צריכים לבקש. זכרו שיצירת קשר וקירבה עם המצולמים שלכם היא המפתח המרכזי לצילום איכותי ומושך של פורטרטים שונים.
תנסו, תעזו, אתם לא תתחרטו על כך!
כתב וצילם: אשר סבידנסקי
רוצים ללמוד את סודות צילום התרבויות הדוקומנטרי עם אשר סבידנסקי?
אתם מוזמנים להצטרף לקורס צילום תרבויות הקרוב!
