קמצ'טקה - יומן מסע
את קמצ'טקה גיליתי דרך הטלוויזיה, בצפייה אחת מיני רבות בערוץ נשיונל ג'אוגרפיק. מאותו הרגע התאהבתי מיד והבטחתי לעצמי שזהו רק עניין של זמן עד שרגליי ידרכו ביעד זה. פחות משנה לאחר אותה הצפייה בתוכנית על קמצ'טקה כבר הייתי עם כרטיס טיסה בידי. אמא שלי בירכה אותי לשלום והוסיפה את צמד המילים – "המעז מנצח" ויצאתי לדרכי, לבדי.
נחיתה בקמצ'טקה
הטיסה ארכה יותר מעשרים שעות ובסופה נחתתי בפטרופבלובסק, העיר הגדולה בחצי האי קמצ'טקה. בקמצ'טקה טיילתי במשך שבועיים, מסוף חודש יולי ועד אמצע אוגוסט, כחלק ממשלחת מצומצמת של צלמים מחו"ל אשר התמקדה בעיקר בצילומים של הרי געש ונופים. לאחר תכנון של חצי שנה חברתי למדריך וצלם רוסי מקומי ולצוות שלו. הייתי הישראלי היחיד, אליי הצטרפו שני צלמים נוספים מקוריאה הדרומית. סה"כ יצאנו למסע שישה אנשים, כולנו חובבי צילום וטבע מושבעים. מהרגע הראשון הרוסים המקומיים קיבלו אותנו בברכה ואהבה בלתי נגמרת ובמהרה הפכנו כולנו לחברים טובים.
הר הגעש טולבצ'יק
עם הנחיתה העמסנו את הציוד האישי שלנו: אוהלים, שקי שינה, מים ואוכל לימים הבאים והארוכים ויצאנו לדרכנו. את הציוד העמסנו על משאית גדולה, 6X6, תוצרת מקומית בשם קמאז המותאמת לשטח הפראי ולתנאים הקיצוניים של קמצ'טקה. התחלנו את המסע שארך כחצי יום לכיוון צפון האי, בסופו הגענו לעמק מדהים המוקף כולו בהרי געש מרשימים וביניהם הר אחד מרשים במיוחד, הר טולבצ'יק - הר געש פעיל מאוד. למרגלות טולבצ'יק הקמנו את המחנה הראשון שלנו, בסמוך לאגם קטן ומדהים עליו משתקף טולבצ'יק ושאר "הענקים" המקיפים את העמק. באזור זה בילינו במשך 3-4 ימים, בשטח, באוהלים, ללא מקלחות וללא שירותים. מדי פעם תפס אותנו מזג אוויר נוראי והזכיר לנו עד כמה רוסיה קיצונית ומזג האוויר בה ולא צפוי. בהרים הגבוהים כמו טולבצ'יק לדוגמה, הטמפרטורות צנחו אף מתחת לאפס וכשהגענו לתחתית ההרים קיבלו אותנו בברכה גשם וערפל כבד שלעתים ליוו אותנו במשך מספר ימים. ולהזכירכם, אלו הם רק חודשי הקיץ של רוסיה.
שדות הלבה
הימים בקמצ'טקה ארוכים מאד, בחודשי הקיץ השמש זורחת כבר ב - 04:00 לפנות בוקר ושוקעת רק לקראת השעה 24:00 בלילה. כמעט כל בוקר התעוררנו עם הזריחה כדי לצלם את הנופים המרשימים שיש לקמצ'טקה להציע. את המשך היום העברנו בהליכות מרובות בשטח, לרוב על הרי געש עצומים ולפעמים בקפיצות מעל זרמי לבה חמים ורותחים. על טולבצ'יק עצמו נמצא שדה לבה עצום ופעיל בו זורמת לבה לאורך כל השנה, ללא הפסקה. אפשר להתקרב עד סנטימטרים ספורים מהלבה הרותחת, אך כמובן שדבר זה לא כ"כ רצוי בלשון המעטה. עודף הסקרנות שלי לדוגמה גרם לי לאבד את מכנסיי ורגל אחת של החצובה. ללא ספק אמא אדמה ריחמה עליי הפעם.
מערות הקרח
המשכנו את מסענו לכיוון דרום חצי האי במטרה לאזן את הטמפ' במערות קרח וקרחונים. המדריכים שלנו למסע, גילו בעצמם לפני 3 שנים מערת קרח מיוחדת ומרשימה בחלק זה של קמצ'טקה. הקמנו מחנה נוסף בסמוך למערה, אליה טיפסנו ונכנסו מיד עם הגיענו. פתח המערה היה צר למדי, זכר לחורף הכבד ששרר באזור. כדי להגיע ללב המערה צריך לעבור במעבר צר ,מחליק וקפוא, המלווה בטפטוף של מים קפואים להחריד על ראשנו, אך הדבר היה שווה את זה ללא ספק. הגענו ללב המערה, קור כלבים, מתחת לרגלנו זרם נחל קטנטן ומעלינו משתקף אור השמש מבחוץ החודר דרך שכבת הקרח הדקיקה ומחמם טיפה את האווירה. במערה נשארנו דקות ספורות ממש מחשש להתמוטטות של שכבות הקרח, כל אחד מאיתנו ירה כמה שיותר קליקים במצלמה ויצאנו החוצה. "וואו" הייתה המילה הראשונה עם היציאה.
דובים חומים
מעבר לכל ההרים העוצמתיים והמראות הלא שגרתיים שכללו כמובן בין היתר שדות לבה, קרחונים ומערות קרח, זכינו בחלקים מן הטיול לראות לצידנו גם את היונק המגושם והמדהים שחי להנאתו ברחבי קמצ'טקה - הדב החום. בחצי האי קמצ'טקה ישנו ריכוז מאד גדול, אם לא הגדול בעולם של דובים חומים המתעוררים בחודשי האביב לצוד בנהרות ובאגמים את דגי הסלמון הרבים. דגי סלמון אלה מהווים חלק גדול מתפריט המזון של הדובים ומספקים להם את מקור השומן העיקרי לקראת חודשי החורף הקרים והקרבים במהירות. בקמצ'טקה דרך אגב נהרגים מדי שנה כחמישה אנשים לפחות ע"י דובים חומים.
אגם קוריל
דובים חומים ניתן לראות בכל רחבי חצי האי, אך כדי לראות ריכוז גדול של דובים חומים מומלץ להגיע לאגם קוריל, אגם אשר נמצא בדרום קמצ'טקה באזור מבודד ונידח שקשה וכמעט בלתי אפשרי להגיע אליו בכל דרך שהיא מלבד מהאוויר. לקראת סוף המסע, לאחר כשעה של טיסה במסוק רוסי הגענו לאגם קוריל. באגם ראינו דובים חומים צדים דגי סלמון רבים המגיעים לאגם בכמויות עצומות במהלך חודשי האביב על מנת להטיל את ביציהם. לאגם קוריל מנווטים ומגיעים במהלך חודשים אלה בין מיליון לארבעה מיליון דגי סלמון. במקום מופלא זה ניתן לצפות ולהתקרב לדב החום עד למרחק של מטרים בודדים! לעתים אף למרחק של כחמישה מטרים בלבד או אפילו פחות הפרידו ביני לבין הדובים. הדוב(דבן) שבקצפת לטיול מופלא זה!
חזרה לציביליזציה
לאחר כשבועיים נפרדתי לשלום מחברי למשלחת. למרות שכל אחד מאיתנו הגיע ממקום אחר על פני הגלובוס, דיבר שפה שונה והגיע מתרבות אחרת דאגנו לעזור אחד לשני לאורך כל הדרך, סיפרנו ושיתפנו על המקומות מהם הגענו, סיפרנו בדיחות ובעיקר לא הפסקנו לצחוק. כל אלה תרמו לאווירה בלתי נשכחת מתחילת המסע ועד סופו. זהו לדעתי החלק החשוב שבמסע, יותר מכל צילום של דובים, הרים ושאר הנופים. כשברשותי צילומים רבים, זיכרונות טובים ובעיקר טעם לעוד התחלתי את דרכי חזרה, לבדי שוב, הביתה לישראל. הטיול לקמצ'טקה הנו רק חלק קטן מהאתגרים שאני מחפש להציב לעצמי במהלך החיים - לטייל ולצלם אזורים מרוחקים ופחות מוכרים. בעיקר יעד שכזה כמו רוסיה, שאנו כישראלים ובכלל פחות נוטים לבקר בה ובכלל לעלות על הדעת מה מסתתר מאחורי אותה המדינה הגדולה בעולם. מדינה שרוב אזוריה קרירים וקפואים אך אנשיה נפלאים וחמים. מומלץ בחום!
כתב וצילם: ינאי בונה
